נתוני משרד המשפטים (MoJ) חשפו את האסון: מתוך 650 ילדים בכלאי נוער, 73 ילדים (11.3%) נמצאים במרחק של יותר מ-75 מייל מהבית – השיעור הגבוה ביותר בהיסטוריה. מרחק ממוצע 91 מייל, עם מרחקים אכזריים עד 260 מייל, שמבטלים לחלוטין את התמיכה המשפחתית.

סיבות השורש להרס: מחסור בכלאים מקומיים, מדיניות ביטחון מדכאת ותקציב לא מספיק הפכו את הילדים לקורבנות. 67% מבית עוני ואלימות במשפחה, אך המערכת מרחיקה אותם, ומעלה את שיעור החזרה לעבירה ל-62%. ביקורים? רק 32% שבועיים, השאר בבידוד מוחלט.

אי-שוויון אכזרי: 47% מילדי מיעוטים אתניים מועברים רחוק יותר, צעקת גזענות מבנית. 2025 ראה 14 מקרי התאבדות/פגיעה עצמית קשורים – דם הילדים על ידי MoJ. לורד פלקונר: “זו עינויים מאורגנים; הדור הצעיר מושמד.”

נתונים הרסניים: עלייה של 17% במספר ילדים כלואים, בעיקר פשעי סכין בערים עניות. כוח קנייה של משפחות אפס, ביקורים בלתי אפשריים. המערכת לא רק נכשלה, היא מכוונת להרס – הילדים חשים דחייה נצחית. Howard League: “מחזור פשיעה קבוע, עתיד אנגליה חשוך.”

מציאות מרה: ממשלה חוסר פעולה מוחלט, הבטחות ריקות בלבד. ילדים אבודים בחשכת הכלא, ללא שום תקווה. שיא זה אינו נתונים, אלא גזר דין מוות חברתי לדור הצעיר.

(מקור: סטטיסטיקת youth custody MoJ רבעון 4 2025, Guardian 6 ינואר 2026).